יומן פעילות

מטאפורה:
זאת הייתה תקופה ארוכה, תקופה שהוא תמיד ניסה תמיד ואף פעם לא הצליח. הוא נכנס אל החדר העגול מסתכל קדימה במבט עייף וממשיך להכנס בקיר, זה היה דיי מצחיק אם לומר את האמת אי אפשר להכנס דרך קירות הוא הבין וזה היה ברור לו, במשחק הזה יש חוקים והוא חלק מהמשחק. וגם אם לא, מה זה משנה . כל האנשים בעולם שלו נראו אחרת גדולים או קטנים יותר הם היו שונים מכל בחינה ונשמעו שונה רק שזה לא היה זה, הם פשוט לא הוא, הוא אחר. זה נתן לו הרגשה כזאת בטוחה. בטוח שהוא יודע מה הוא עושה בטוח שהכל תמיד נשאר אותו הדבר בין השלבים. יום אחד הוא הגזים והתקדם אל חדר אחר מסוכן בהרבה בלי קירות רגילים צועד אליו בכבדות ובלי חשק אמיתי כשהוא נכנס לחדר הכל היה מואר נקי כזה זה גרם לו ללכת ישר מסתכל קדימה על הגימור והכל היה פשוט מושלם! האמת שיותר מידי מושלם… הוא לא האמין שזה יכול לעבוד.
ובכלל אין שום הגיון לעשות משהו שהוא כבר ניסה, הוא עשה צעד ועוד צעד מניח את רגל האבן שלו על הרצפה הקפואה. זה היה הצעד האחרון ,באותו רגע הרצפה התרסקה לו מתחת לרגליים ובזמן שהוא נופל ונשרט בכל הכח הגיע אל הקומה התחתונה קומה שונה בהרבה הוא לא ביקר בה עד היום, זה פשוט לא היה רלוונטי.
בקומה התחתונה הזאת נפער סדק בקיר זה היה סדק קטן באמת קטן וזה לא היה משנה הוא ידע שאין בזה הגיון רק שהוא חייב לבדוק הוא התקרב מרים את גופו הכואב.
ככל שהוא התקרב הסדק גדל עוד קצת ועוד קצת חושף חלקים שהוא לא הכיר מהעולם שובר כל חלק בהיגיון הטבעי שלו והוא הבין שאם יש סדק בקיר הוא גם יכול לשבור קירות אז הוא שינה את חוקי המשחק

מטאפורה:
זאת הייתה תקופה ארוכה, תקופה שהוא תמיד ניסה תמיד ואף פעם לא הצליח. הוא נכנס אל החדר העגול מסתכל קדימה במבט עייף וממשיך להכנס בקיר, זה היה דיי מצחיק אם לומר את האמת אי אפשר להכנס דרך קירות הוא הבין וזה היה ברור לו, במשחק הזה יש חוקים והוא חלק מהמשחק. וגם אם לא, מה זה משנה . כל האנשים בעולם שלו נראו אחרת גדולים או קטנים יותר הם היו שונים מכל בחינה ונשמעו שונה רק שזה לא היה זה, הם פשוט לא הוא, הוא אחר. זה נתן לו הרגשה כזאת בטוחה. בטוח שהוא יודע מה הוא עושה בטוח שהכל תמיד נשאר אותו הדבר בין השלבים. יום אחד הוא הגזים והתקדם אל חדר אחר מסוכן בהרבה בלי קירות רגילים צועד אליו בכבדות ובלי חשק אמיתי כשהוא נכנס לחדר הכל היה מואר נקי כזה זה גרם לו ללכת ישר מסתכל קדימה על הגימור והכל היה פשוט מושלם! האמת שיותר מידי מושלם… הוא לא האמין שזה יכול לעבוד.
ובכלל אין שום הגיון לעשות משהו שהוא כבר ניסה, הוא עשה צעד ועוד צעד מניח את רגל האבן שלו על הרצפה הקפואה. זה היה הצעד האחרון ,באותו רגע הרצפה התרסקה לו מתחת לרגליים ובזמן שהוא נופל ונשרט בכל הכח הגיע אל הקומה התחתונה קומה שונה בהרבה הוא לא ביקר בה עד היום, זה פשוט לא היה רלוונטי.
בקומה התחתונה הזאת נפער סדק בקיר זה היה סדק קטן באמת קטן וזה לא היה משנה הוא ידע שאין בזה הגיון רק שהוא חייב לבדוק הוא התקרב מרים את גופו הכואב.
ככל שהוא התקרב הסדק גדל עוד קצת ועוד קצת חושף חלקים שהוא לא הכיר מהעולם שובר כל חלק בהיגיון הטבעי שלו והוא הבין שאם יש סדק בקיר הוא גם יכול לשבור קירות אז הוא שינה את חוקי המשחק

מטאפורה:
זאת הייתה תקופה ארוכה, תקופה שהוא תמיד ניסה תמיד ואף פעם לא הצליח. הוא נכנס אל החדר העגול מסתכל קדימה במבט עייף וממשיך להכנס בקיר, זה היה דיי מצחיק אם לומר את האמת אי אפשר להכנס דרך קירות הוא הבין וזה היה ברור לו, במשחק הזה יש חוקים והוא חלק מהמשחק. וגם אם לא, מה זה משנה . כל האנשים בעולם שלו נראו אחרת גדולים או קטנים יותר הם היו שונים מכל בחינה ונשמעו שונה רק שזה לא היה זה, הם פשוט לא הוא, הוא אחר. זה נתן לו הרגשה כזאת בטוחה. בטוח שהוא יודע מה הוא עושה בטוח שהכל תמיד נשאר אותו הדבר בין השלבים. יום אחד הוא הגזים והתקדם אל חדר אחר מסוכן בהרבה בלי קירות רגילים צועד אליו בכבדות ובלי חשק אמיתי כשהוא נכנס לחדר הכל היה מואר נקי כזה זה גרם לו ללכת ישר מסתכל קדימה על הגימור והכל היה פשוט מושלם! האמת שיותר מידי מושלם… הוא לא האמין שזה יכול לעבוד.
ובכלל אין שום הגיון לעשות משהו שהוא כבר ניסה, הוא עשה צעד ועוד צעד מניח את רגל האבן שלו על הרצפה הקפואה. זה היה הצעד האחרון ,באותו רגע הרצפה התרסקה לו מתחת לרגליים ובזמן שהוא נופל ונשרט בכל הכח הגיע אל הקומה התחתונה קומה שונה בהרבה הוא לא ביקר בה עד היום, זה פשוט לא היה רלוונטי.

תודה רבה👍 קיבלת ואשפר